פירוק חברות

שלומי הס, עו"ד

הלוואת בעלים בחברה- האמנם שלב בדרך להרמת מסך?

ברבות מהחברות הפרטיות הקטנות או המשפחתיות נפוץ הנוהג שעל פיו מושקעים בחברה כספים של בעלי המניות באמצעות מנגנון של "הלוואת בעלים". היתרונות העומדים בבסיס מנגנון השקעה זה איבדו במידה מסויימת את תוקפם לאור פסיקה חדשה מבית מדרשו של בית המשפט העליון ובמאמר זה ננסה לעמוד על החידושים בתחום ועל השלכותיהם.

 

עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה

שני העקרונות הבסיסיים בהתאגדות במסגרת של חברה הינם עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה והעיקרון בדבר אחריותם המוגבלת של בעלי המניות והמנהלים של החברה לחובות החברה והתחייבויותיה.

עקרונות אלו יוצרים הפרדה החוצצת בין החברה – כאישיות משפטית, לבין בעלי מניותיה ומנהליה. הפרדה זו מכונה גם "מסך ההתאגדות".

 

השיטות השונות להשקעה בחברה

בעלי מניות בחברה המעוניינים להזרים לחברה כספים לצורך מימון פעילותה יכולים לעשות זאת בשתי דרכים. הדרך הראשונה היא באמצעות תשלום עבור המניות המוקצות להם בחברה. לאחר שבעלי המניות שילמו לחברה עבור הון המניות שהוקצה להם נחשבות מניות אלו ל"הון נפרע".

דרך אחרת להזרים לחברה כספים היא באמצעות מתן הלוואה לחברה. הלוואה כזו, המכונה "הלוואת בעלים" מאפשרת לבעלי המניות להשיב לעצמם את ההשקעה שהשקיעו בחברה לאחר שהחברה תצבור הכנסות ותזרים מזומנים שיאפשר את החזר ההלוואה.

 

יתרונות הלוואת בעלים

להשקעה בחברה באמצעות "הלוואת בעלים" שני יתרונות בולטים. ראשית, החזר ההשקעה באמצעות פירעון ההלוואה פטור ממס, וזאת בניגוד להשקעה בהון המניות – המחייב משיכת הכספים בדרך של משכורת או דיבידנד, ששניהם חייבים במס.

שנית, במקרה שהחברה נקלעת לקשיים ונאלצת להפסיק את פעילותה בטרם נפרעה הלוואת הבעלים, ייחשבו בעלי המניות לנושים של החברה מכח החוב נשוא ההלוואה, וייתכן שבדרך זו יקבלו החזר של לפחות מקצת מהשקעתם  הראשונית.

 

הרמת מסך מהי

בצד הדבקות בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה הדין קבע גם מגבלות לשימוש שלעיתים נעשה בחברה כגוף נפרד מאלה העומדים מאחוריה. כאשר בעלי המניות מנצלים את מסך ההתאגדות תוך כדי ביצוע פעולות שאינן הגונות או אינן נעשות בתום לב, בית המשפט עשוי "להרים את מסך ההתאגדות" היינו- לייחס לבעלי המניות ולעיתים גם למנהלים את האחריות לחובותיה של החברה לנושיה. פעולה זו מכונה "הרמת מסך". סעיף 6 לחוק החברות דן בעילות ובנסיבות שמכוחן ניתן לבצע "הרמת מסך".

יש להבהיר, כי העקרונות הכלליים של האישיות הנפרדת של החברה ואחריותם המוגבלת של בעלי המניות נשמרים לרוב על ידי בתי המשפט, שלא בנקל יבצעו פעולה של "הרמת מסך". אולם, בהתקיים נסיבות המראות על ניצול לרעה של העקרונות הללו למטרות בלתי חוקיות או למטרות שיש בהן הערמה על נושים, ביצוע עוולות ופגיעה בטובת הציבור לא יהססו בתי המשפט ויגלגלו את חובות החברה, כולם או מקצתם, על בעלי מניותיה ו/או מנהליה.

 

מימון דק

"מימון דק" מכונה מצב בו חברה בעלת הון מניות בשיעור מינימלי מנהלת פעילות כלכלית בהיקפים כספיים גדולים ללא רשת ביטחון בדמות הון עצמי מתאים לפירעון ההתחייבויות.

מאחר והון המניות שלה הוא בשיעור מינימלי, הרי שאינו עומד ביחס מתאים להתחייבויותיה.

לדוגמא- לחברה מסויימת יש הון מניות בסך 20 אלף ₪ אולם סך ההתחייבויות שלה כלפי ספקיה ולקוחותיה עומד על מיליוני שקלים. במצב זה, אם הגיעה החברה לחדלות פירעון- נושיה יוכלו להיפרע מבעלי המניות שלה רק את אותו סכום השווה להון המניות- היינו  אותם 20 אלף ₪.

על כן, ניהול החברה במצב של "מימון דק" עשוי להיות אחד הגורמים שישפיעו על בית המשפט בבואו לבצע "הרמת מסך", שכן ניהולה במצב כאמור הינו שימוש בלתי ראוי בעיקרון האחריות הנפרדת ונטילת סיכונים בלתי סבירים ביחס ליכולת החברה לפרוע את ההתחייבויות שנטלה על עצמה.

 

הלוואת בעלים ומימון דק

כפי שראינו, מימון פעילויות החברה על ידי נטילת הלוואות בעלים, תוך שמירה על הון עצמי והון מניות נמוך, באופן בלתי פרופוציונלי להיקף פעילויות החברה והתחייבויותיה, ייחשב כהפעלת החברה ב"מימון דק" ובהתקיים מצב של קריסה כלכלית המביאה לחדלות פירעון של החברה עשוי להשפיע על החלטת בית המשפט ולהוות גורם בכיוון של ביצוע "הרמת מסך".

עד לאחרונה, לא היתה תשובה חד-משמעית לשאלה האם שימוש ב"מימון דק" כשלעצמו- יכול להוות עילה להרמת מסך, כאשר אין בנמצא עילות אחרות (לא נמצאו ראיות לפעולות מירמה או חוסר תום-לב בניהול החברה). בפסק דין חשוב ותקדימי שניתן לאחרונה בבית המשפט העליון -הלכת "אפרוחי הצפון" – דן בית המשפט באריכות בסוגיה זו ובדעת רוב הוחלט כי מימון דק מהווה עילה עצמאית להרמת מסך (כב' השופטות פרוקצ'יה וארבל), אם כי בנסיבות אלו מוצדק לבצע הרמת מסך חלקית, בדמות טכניקת "השעיית חובות".

 

הרמת מסך חלקית והרמת מסך מלאה

ניתן לדבר על מספר סיטואציות החוסות תחת הכותרת "הרמת מסך".

הרמת מסך מלאה: לעיתים, נקלעת החברה להליכי פירוק בשל חדלות פירעון ובמסגרת הליכי הפירוק מוגשת בקשה על ידי המפרק לייחס את כלל חובותיה לנושאי המשרה של החברה (מנהליה). סעיף 373 לפקודת החברות מאפשר לבית המשפט להצהיר שכל נושא משרה שלה, שהיה ביודעין שותף בניהול העסק, ישא באחריות אישית לחבויותיה של החברה, כולן או מקצתן. יש להדגיש כי קביעה שכזו תקפה רק ביחס לנושאי המשרה בחברה.

לעומת זאת, תביעה כנגד בעל מניות שלא שימש במשרה כלשהי בחברה לשם הרמת המסך וחיובו בחובות החברה ניתן יהיה להגיש מכח ההוראה הכללית שמצויה בסעיף 6 לחוק החברות.

הרמת מסך חלקית: חשוב לציין כי יחד עם הסמכות הכללית של בין המשפט לבצע הרמת מסך מלאה, ניתנה בידו האפשרות לבצע הרמת מסך חלקית, בין אם בהתייחס לחוב לנושה מסויים של החברה, ובין אם בעשיית שימוש בדוקטרינת ה"השעייה" או ה"הדחייה" של חובות.

הרמת מסך כלפי נושה מסויים או חוב מסויים: לעיתים, החברה עדיין פעילה ומתפקדת, אולם במסגרת הליך משפטי קונקרטי המתנהל כנגדה מטעם נושה, מבקש אותו נושה מבית המשפט להרים את מסך ההתאגדות ולחייב אף את בעלי מניותיה בחיוב הכספי הנתבע בתביעה. אם בית המשפט מקבל את הבקשה ומחליט להרים את המסך, הרי שקביעה והכרזה זו תהה תקפה אך ורק כלפי הנושה התובע בפסק הדין, וזאת לאור הנסיבות הקונקרטיות שבמסגרתן פעלה החברה מולו.

"הדחיית חובות" : "הדחיית חוב" או "השעיית חוב" משמעה השעיית זכותו של בעל המניות כלפי החברה ודחיית זכויותיו עד לאחר פירעון מלוא החובות לכלל נושי החברה. הווה אומר- במקרה ובעל המניות העניק לחברה הלוואת בעלים, יקבע בית המשפט כי החזר ההלוואה לא ייעשה מתוך נכסי החברה בשיעור שווה עם תשלום החובות ליתר הנושים אלא יידחה ויבוצע- אם בכלל – רק כאשר תיוותר בקופת החברה יתרה של נכסים או כספים לאחר שיתר הנושים קיבלו את כל המגיע להם בגין נשייתם.

זהו שימוש פחות קיצוני במכשיר הרמת המסך. בית המשפט העליון בפרשת "אפרוחי הצפון",  קבע כי יש להפעילו בנסיבות שבהן נמצא כי בעלי המניות לא פעלו במירמה או בחוסר תום לב מובהק בניהול עסקי החברה, אלא ניהלוה במימון דק ותו לא.

בנסיבות אלו, שבהן אכן יש להרים את המסך, אולם לא נמצא כשל מוסרי בהתנהלות בעלי המניות אין זה מוצדק להטיל על בעלי המניות את הסנקציה החריפה של ייחוס גורף של כל חובות החברה אליהם באופן אישי.

ניתן גם להביט על העניין מנקודת מבט שונה – במקרים בהם מופעלת החברה במימון דק יש הצדקה לבצע "איפיון מחדש" של הלוואות הבעלים לחברה ולראותן מבחינת יסודותיה של העיסקה כהזרמת הון והשקעות הוניות בחברה, דבר שיביא לתוצאה זהה מבחינת הדחיית החוב (שהרי אם נראה בכספי ההלוואה הון מניות- ממילא הון המניות מועבר לבעלי המניות רק מתוך עודף נכסים שיש בפירוק החברה- לאחר פירעון מלוא החובות לנושים השונים).

 

לסיכום:

הרציונל העולה מהלכת "אפרוחי הצפון" הינו, כי אחד משני היתרונות לשימוש בטכניקה של הלוואת בעלים כהשקעת הון בחברה (ההשתתפות בחלוקת נכסי החברה עם יתר הנושים) איבד מתוקפו במידה רבה, וזאת למרות שלא בכל מקרה יעשה בית המשפט שימוש ב"דוקטרינת ההדחייה".

האם ניתן לומר כי לאור הלכת "אפרוחי הצפון" ייפסק הנוהג של השקעה בחברה באמצעות הלוואות בעלים ?

סבורני שהתשובה שלילית, שכן הרגל השניה שעליה עומדת ההצדקה לשימוש בטכניקת הלוואת הבעלים הינה יתרונות המיסוי במשיכת כספי הלוואת בעלים, לעומת משיכת דיבידנד. רגל זו עדיין עומדת איתנה ואין בכוחה של הלכת "אפרוחי הצפון" לקעקעה.

יחד עם זאת, ראוי כי ציבור בעלי המניות בחברות הקטנות והמשפחתיות ישים אל ליבו את הרוח העולה מבית המשפט העליון בהתייחס לסוגיית המימון הדק ויעשה שימוש מושכל בטכניקת הלוואות הבעלים, באופן שלא יקעקע את עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה.