גובה התשלום העיתי לקופת הנשייה ותקופת התשלומים

בטרם חקיקת החוק נקבע התשלום העיתי על ידי כונס הנכסים הרשמי כאשר אמות המידה שבתחילה לא היו ברורות כלל ועיקר החלו להתגבש ואולם גובה צו התשלומים החודשי היה מאופיין בחוסר אחידות ובשונות שלרוב לא ניתן היה להסבירה.

החוק החדש מנסה לעשות סדר בנושא שע  שהוא קובע כי גובה התשלומים שישלם החייב תקופת הנשייה יקבע על בסיס כושר ההשתכרות של החייב לאחר שהופחתו ממנו דמי המחייה.

"דמי המחיה" של היחיד הוגדרו כסכום הדרוש ליחיד ולמי שפרנסתם עליו להוצאות המחיה הבסיסיות לשם מחיה בכבוד, ובהתחשב בהכנסתו של בן זוגו ושל ילדיו שפרנסתם עליו; דמי המחיה יחושבו על בסיס כללי המחיה בכבוד שקבע השר לפי סעיף 162(ב)  לחוק והתאמתם לנסיבותיו האישיות של היחיד;

הממונה רשאי לאשר לנאמן להותיר בידי החייב בנוסף על דמי המחייה סכומים נוספים אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות העניין.

חידוש חשוב אשר הוכנס במסגרת החוק קובע כי בית המשפט רשאי להורות לחייב לעבור "הכשרה להתנהלות כלכלית נכונה" אם מצא בית המשפט שהנסיבות אשר הובילו את החייב למצב של חדלות פירעון מצביעות על כך שהכשרה כאמור תסייע לשיקומו הכלכלי של היחיד.

סעיף 163 לחוק חדלות פירעון קובע כי תקופת התשלומים של החייב לקופת הכינוס תהיה לשלוש שנים ממועד מתן הצו לשיקום כלכלי. זהו הכלל ואולם לכלל זה נקבעו מספר חריגים חשובים אשר בהתקיים אחד מהם רשאי בית המשפט להאריך את תקופת התשלומים והוא אף רשאי בנסיבות מסוימות לקבוע כי צו התשלומים יהא לתקופה שאינה קצובה בזמן !!!

הוראה חשובה נוספת הנכללת בחוק החדש קובעת כי בית המשפט רשאי להורות כי נכסים מסוימים יכללו בקופת הנשייה אף אם הוקנו ליחיד לאחר תום תקופת התשלומים.

השארת תגובה